"זו הייתה תקופה מטורפת, אבל נהניתי מכל רגע"

"יש משהו ברגע הזה שבו מגיעה השעה שפורסמה, ואתה שם את הכל, מדליק את המוזיקה, ופתאום הפקולטה, שעד אותו רגע הייתה שקטה – גולשת החוצה מהכיתות והמעבדות והתרגולים, ויש לך 300 אנשים מול העיניים, וכולם מחויכים, אומרים תודה, אוכלים, נהנים", מספר אור שוחט, יו"ר מועצת הנדסה היוצא. "אנשים פה לומדים מהבוקר עד הלילה, מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, והעובדה שלנו יש את היכולת לאפשר הפוגה, לשבור את היום באמצע ולהציע משהו נחמד שיעלה לחבר'ה את מצב הרוח – התמכרנו לתחושה הזאת".

אור לקח על עצמו את תפקיד היו"ר כשהיה בשנה ג', וחלק אותו עם שוהם גלילי, אז סטודנטית בשנה ד'. "השנה הראשונה הייתה קצת הלם. תפקיד חדש, להבין מי נגד מי, מתי מדברים עם אגודת הסטודנטים, מתי עם האוניברסיטה עצמה, זה המון דברים להתרגל אליהם" הוא נזכר. "אבל לאט לאט הגברנו קצב. התחלנו לעשות אירועים, וכל פעם נהנינו יותר ויותר. במחצית השנייה של הקדנציה שלנו, התחלנו לעשות גם סדנאות לינקדאין וסדנאות לכתיבת קורות חיים, וגולת הכותרת: שבת הנדסה – שבת בה הסטודנטים הוזמנו להגיע ולסגור שבת בפקולטה. ארגנו משחקי חברה, ארוחת שבת מפנקת, מעגלי שיח, ומפגש עם בוגרים של הפקולטה שהגיעו לספר על הקריירה שלהם בתעשייה, נתנו טיפים ולקחו קורות חיים. בנוסף, ארגנו לסטודנטים מקום לישון בקמפוס, וארוחות בוקר וצוהריים בשבת. זה חד משמעית האירוע הכי מוצלח שעשינו".

האירוע, שהתקיים כשאור היה בסוף שנה ג', סימן גם את עזיבתה של שוהם, שותפתו לתפקיד, שסיימה את לימודיה. אור נשאר יו"ר המועצה לבד. "בשנה ד' המשכנו לעשות אירועים טעימים ונחמדים, למשל הפסקות גלידה או קורנפלקס, כשהמטרה שלי לכל אורך הדרך הייתה לעשות לאנשים קצת טוב. היו איתי כמובן חברים נוספים במועצה, אבל בתקופות המבחנים הם היו פחות פנויים, ולא מעט עבדתי לבד. בנוסף, בשנה השנייה הורדתי הילוך מהאירועים, והעליתי אותו בפן האישי מול הסטודנטים".

החולייה המקשרת

העבודה מול סטודנטים בפן האישי קשורה לאתגר שהביאה איתה המלחמה, שפרצה בדיוק כשאור ושוהם שנכנסו לתפקיד. "זה הוסיף מורכבות בהמון רבדים, כי מצד אחד אתה מנסה לשמח אנשים - ומצד שני אתה לא רוצה לעשות אירוע ומוזיקה וכיף בבוקר שהודיעו בו שמונה חיילים נהרגו", אומר אור. "בנוסף, המועצה החלה לשמש כצינור שמתקשר את הסטודנטים לאוניברסיטה. פנו אלינו סטודנטים שהיו זקוקים לעזרה ולא קיבלו מענה מספק, והפכנו בפועל לחוליה מקשרת בין הסטודנטים לפקולטה בנושא של מיצוי זכויות. נכון שנעשו מתווים והכוונות היו טובות – אבל ללא מעט אנשים היה קשה לעבוד מול טבלה, והם היו צריכים לשמוע בסוף בנאדם שידבר איתם ויסביר להם. זה התגבר בשנה השנייה למלחמה, כשהייתי בשנה ד', ובעיקר במבצע עם כלביא. הייתי יכול לקבל למעלה ממאתיים הודעות ביום, במגוון נושאים, למשל בנאדם שעכשיו במילואים וחווה דברים קשים, או סטודנט שטיל פגע בבית שלידו והוא לא יודע להתמודד עם המראות שהוא ראה. נורא התחברתי לסיפורים האלה".

אור עצמו הוא נכה צה"ל עם פוסט טראומה, כך שנושא הסיוע היה חשוב לו באופן אישי. "בתקופה שסביב המערכה עם אירן מצאתי את עצמי מקדיש חלק ניכר מהזמן שלי, ברמת השעתיים-שלוש ביום, למענה לסטודנטים. הרגשתי שזה יותר חשוב מאירועים. במהלך התקופה הזאת הפניתי לא מעט אנשים לחמניה - מרכז החוסן של האוניברסיטה. היה לי חשוב שאנשים ידעו שיש גורמים באוניברסיטה שיכולים לעזור להם, ושיש עם מי לדבר". בנוסף, בדצמבר 2023 התלווה אור ליו"ר אגודת הסטודנטים של בר-אילן לכנסת, לדיון באיזה ועדה?, ודיבר על הקושי האדיר של הסטודנטים לעבור משדה הקרב ישר אל ספסל הלימודים. "הסברתי שאותם סטודנטים יהיו חייבים עזרה נוספת כדי לסיים את התואר", הוא מבהיר.

ובתוך כל זה, לימודיו של אור המשיכו כסדרם – עם כל הלחץ של שנה ד', עבודות, מבחנים, פרויקט גמר וחיפוש עבודה. "שלא לדבר על כך שגם אני חוויתי את המלחמה חוויתי באופן אישי, גם לי מתו חברים, גם לי היו קשיים", מחדד אור. "בנוסף, במהלך השנה הזו שימשתי כיו״ר הועד המנהל באגודת הסטודנטים, וגם התארסתי. זו הייתה שנה מטורפת לגמרי. אבל נהניתי מכל רגע".

ממש כמו בית

בחודש ספטמבר 2025 התחיל אור לעבוד באלישרא, חברת בת של אלביט, כמהנדס מערכות. "התחלתי שם לאחר שסיימתי את כל חובותיי לפקולטה למעט הצגת הפרויקט, שאותה כבר עשיתי בזום מהעבודה. העבודה משמחת אותי מאוד. אני לומד דברים מאוד מעניינים, ומרגיש שאני עוסק במשהו משמעותי ותורם למאמץ, כי זו עשייה ביטחונית ואנחנו בתקופת מלחמה". בזמן שאתם קוראים את השורות האלו הוא כבר התחתן עם שקד, סטודנטית לתואר שני בכימיה אורגנית, איתה הוא נמצא בזוגיות כבר שמונה שנים – מאז שהיא הייתה בכיתה י"ב והוא בטירונות.

את שרביט המועצה העביר אור ליואב וייס ועדי קסטנוביץ', תלמידי שנה ג', והוא בטוח שהוא משאיר את המועצה בידיים טובות. "יואב ועדי מלאים ברעיונות חדשים, הם רוצים מאוד לייעל ולשפר את המועצה, ואני מאחל להם המון הצלחה בתפקידם החדש". בנוסף, הוא מבקש להודות לסגל הפקולטה. "כשאתה בא במגע עם כל כך הרבה אנשים, גם מהסגל וגם מהסטודנטים, זה כבר הופך למקום שהוא מעבר ללבוא, ללמוד וללכת. זה ממש הרגיש כמו בית. למעשה, הייתי יותר בפקולטה מאשר בבית שלי.