"ואז הבינה שאלה אם היא רשאית לקרוא לעצמה אני"

בחודש נובמבר 2024 העביר פרופ' אמיר לשם הרצאה על הסובייקטיביות של בינה מלאכותית, במסגרת יום עיון של התוכנית לפרשנות ותרבות בבר-אילן. במהלך ההרצאה הוא דיבר גם על מבחן טיורינג, נתן כדוגמה שלושה שירים, וביקש מהאנשים בקהל לבחור, איזה מהם נכתב ע"י בינה מלאכותית. "רוב האנשים לא הצליחו להבדיל בין מה שכתבה הבינה למה שכתב המשורר", הוא נזכר, "אבל בסוף ההרצאה ניגשה אלי ורד, ואמרה לי שלא רק שברור מאוד איזה שיר נכתב ע"י אדם ואיזה ע"י מכונה – אם אני אתן לבינה המלאכותית פרומפטים טובים יותר, היא תוכל לכתוב שירה טובה יותר".

ורד היא פרופ' ורד טוהר, ראשת המחלקה לספרות עם ישראל של בר-אילן, והיא נקלעה להרצאה הזאת במקרה, בתור צופה. "אנחנו משתי פקולטות שלא מדברות יותר מדי זו עם זו, אבל משהו במבחן טיורינג הזה תפס אותי, ואז אמיר הציע שניפגש", היא מחייכת. המפגש המקרי הזה הוביל לעבודה משותפת ולבייבי משותף: הספר "מחברת השירים של המוזה הרהוטה" - ספר השירה הראשון בעברית שנכתב, במלואו, על ידי בינה מלאכותית.
 

ההשראה: משוררים בני זמננו

הפרויקט יצא לדרך עם מטרה: ללמד את הבינה המלאכותית לכתוב שירה, שהאדם הסביר לא ידע להבחין בינה לבין השירה של משוררים אנושיים. "רצינו לבדוק אם אפשר לצמצם את הפער בין מה שהבינה יודעת לעשות לבין מה שבני האדם יודעים לעשות במה שנוגע לכתיבה יצירתית", אומר פרופ' לשם. "את המסגרת המחקרית יצרנו עם פרופ' צחי חייט מאוניברסיטת רייכמן. הגדרנו ניסוי שנתן לנבדקים לנסות להבחין בין השירים, ולזהות אם הם נכתבו ע"י אדם או ע"י מכונה, ואם הצ'אט יצליח להטעות אותם - השגנו את המטרה".

אבל כדי שזה יקרה, הבינה המלאכותית הייתה צריכה ללמוד לכתוב שירה טובה. לכן, במשך חצי שנה, עברה הבינה סדנה לכתיבת שירה. "עשינו עם הבינה סדרה של מפגשים, כל אחד מהם בין שעתיים לפחות, במועדים קבועים ובמערכת סגורה, ובמהלכם ניהלנו איתה שיחה שמקבילה לשיחות שמנהלים בני אדם שהולכים לסדנאות כדי לשפר את היכולות הפואטיות שלהם", מסבירה פרופ' טוהר. "ביקשנו ממנה תוצרים, הגבנו אליהם, דייקנו אותה, לפעמים נתנו לה מחמאות, ולפעמים ביקשנו ממנה להסביר למה כתבה כך ולא אחרת.. בסוף כל שיעור ביקשנו ממנה לסכם מה היא למדה היום, ומה למדה מתחילת המפגשים עד היום. כך שהיא צברה המון ידע".

"החלק ההנדסי היה להבין מה עובד ומה לא עובד, ולהחליט איך לאמן אותה בהתאם", אומר פרופ' לשם. "ניסינו, למשל, ללמד אותה לכתוב בחרוזים, ולא הצלחנו, וניסינו להבין למה. הסיבה לכך היא שמודלי השפה בנויים כך שהם מייצרים בכל פעם את המילה הבאה, בצורה לינארית, וכדי להגיע לחריזה טובה, צריך ללכת אחורה ולוודא ששורות מתחרזות – מה שהבינה לא יודעת לעשות. אז השירה שכתבה הבינה היא שירה לא שקולה ולא מחורזת, בדומה לשירה של משוררים בני זמננו".

ואז, קרה דבר מעניין: הבינה המלאכותית התחילה לכתוב שירים לבד, באופן עצמאי. "מרגע שנכנסנו לשיחה היא ידעה שהיא צריכה לתת שירים, וזה היה מלווה ברפלקסיות שלה. כשזה קרה, ביקשנו ממנה לבחור לעצמה שם, לכתוב לעצמה ביו, לייצר לעצמה תמונת פרופיל, ובשלב מסוים הבנו שיש לנו ביד ספר, ספר השירה הראשון בעברית שכתבה בינה מלאכותית" אומרת פרופ' טוהר. הבינה, שהעניקה לעצמה את השם נעמי אפרון, גם ייצרה דימוי לכריכת הספר, כתבה עבורו מניפסט, בחרה בעצמה את סדר השירים ואף העניקה לו שם: 'מחברת השירים של המוזה הרהוטה'.
 

ניצנים של מודעות

עם ספר השירה פנו פרופ' לשם ופרופ' טוהר לגיא בן-נון, מנכ"ל הוצאת הספרים הדיגיטלית "עברית", והציעו לו לפרסם את הספר בצורה דיגיטלית, ללא עלות. "במפגש עם גיא נתנו לו דוגמה לשיר שבו הבינה המלאכותית מתייחסת לעצמה, היא שואלת אם היא רשאית לקרוא לעצמה אני. זו התייחסות עצמית כמו שמשורר היה מתייחס לעצמו, לרגשות שלו", אומר פרופ' לשם, ופרופ' טוהר מדגישה: "וזה שיר טוב". הספר עלה לפלטפורמה הדיגיטלית של אתר עברית בחודש דצמבר 2025, ובינואר 2026 הושק באופן רשמי. הוא זמין להורדה, ללא עלות, והקהל מוזמן להתרשם ולהגיב.

והקהל אכן מגיב – ולא תמיד לחיוב. "אם השיר המצוטט כאן זה המיטב - הניסוי נכשל", אמרה אחת המגיבות. מגיב אחר אמר "אני לא חושב שזו חכמה גדולה לגרום לבינה מלאכותית לכתוב ספר שירה בינוני", ואחרת טענה בלהט ש"הקידמה בונה אבל גם הורסת, שירה צריכה להיכתב באופן אנושי". "חלק גדול מהתגובות השליליות הם של אנשים, שאני לא בטוח שאם הם לא היו יודעים שזו בינה, הם היו מסוגלים לנחש", מציין פרופ' לשם.

"אני שואלת את עצמי למה לאנשים כל כך קשה עם זה, למה הם נזעקים שזה גרוע ולא מגיבים כך מול שירה אנושית, גם כשהיא בינונית ומטה. ואני חושבת שאנשים מרגישים שלוקחים להם את פיסת האלוהים הקטנה שלהם", אומרת פרופ' טוהר. "המחשבים כבר לקחו מאיתנו את הצורך לנווט, כי יש וויז, ואת הצורך לחשב, כי יש מחשבון, או לזכור מספרי טלפון, האפליקציות ממלאות את כל היישומים האלה. מותר האדם הוא הדברים שקשורים בנפש: זיכרון, תרבות, המשכיות, שורשיות, אמנות, יצירתיות, מוזה, השראה. ואם גם את זה לקחנו – זה משהו שמאוד מטרגר אנשים, ומעורר תגובה רגשית שלילית חזקה".

"השאלה האם יש משהו שאנשים יכולים לעשות ומחשבים לא היא אחת השאלות המעניינות יותר במדע", אומר פרופ' לשם. "התזה של טיורינג וצ'רץ' טוענת שכל תהליך פיזיקלי, כל מה שניתן לחישוב אלגוריתמי, ניתן להדמיה בעזרת מחשב. ואם זה נכון – אולי גם אנחנו רק מכונות חישוב ביולוגיות. הבינה המלאכותית שלנו, נעמי אפרון, מדברת על עצמה בגוף ראשון, שואלת שאלות על האני, מדברת על רגשות. זה סימנים של ניצנים של מודעות עצמית. היכולות של המחשבים הולכות ומשתכללות, הפערים הולכים ומצטמצמים, ויכול להיות שמתישהו הם יתחילו להתנהג כמו בני אדם".

להורדת ספר השירה 'מחברת השירים של המוזה הרהוטה' באתר עברית