שחר טיבי גולשת לתואר

לצד אימונים יומיים קשוחים במסגרת הקמפיין שלה לאולימפיאדת לוס אנג'לס ב-2028, מתמודדת שחר טיבי בחודשים האחרונים עם סוגיות כמו פונקציות מורכבות, מערכות לינאריות, הסתברות וסטטיסטיקה. טיבי, ספורטאית אולימפית, אלופת העולם לשנת 2023 בגלישת רוח, נציגת ישראל לאולימפיאדת טוקיו 2021 בסירה 470, ומועמדת בולטת לייצג את ישראל באולימפיאדה הקרובה בענף גלישת הרוח, הבינה כבר לפני מספר שנים שכדאי להתחיל לחשוב על העתיד. "באליפות העולם האחרונה של הקמפיין האולימפי ב-2024 סיימתי במקום השמיני", היא מספרת. "שרון קנטור ניצחה, ונשלחה לייצג את ישראל באולימפיאדה, ואני הפסדתי במבחנים האולימפיים והחלום של פריז התנפץ. באותו רגע החלטתי שני דברים. הראשון – אני ממשיכה להתאמן יחד עם שרון לקראת האולימפיאדה. השני – אני מתחילה ללמוד".

מאילת לטוקיו

טיבי, בת 28, נולדה וגדלה באילת. היא החלה לגלוש בגיל 9, במועדון מקומי בעיר הדרומית, וייצגה את ישראל באליפויות אירופה בגלישת רוח בגילאי נוער. פעמיים זכתה, ב-2011 וב-2014. בגיל 18 היא הוגדרה כספורטאית מצטיינת, ועברה מקצוע בתוך ענף השיט: מגלישת רוח לסירה זוגית. "שיט הוא ענף שיש בו עשרה סוגי ספורט אולימפיים, שבכולם יש שימוש במפרשים ותנועה בעזרת הרוח, וכולם דורשים גם היבטים פיזיים וכושר גופני גבוה, לצד טקטיקה, אסטרטגיה, הבנת הים, קריאה של מתחרים, זו תחרות מאוד מגוונת מבחינת סט יכולות", היא מסבירה. "אני הייתי גולשת רוח, אבל מבנה הגוף שלי לא התאים לדגם האולימפי לגלישה שבו השתמשו אז, RSX, שזה הדגם שעליו שחר צוברי זכה במדליה. הייתי גדולה מדי. לעומת זאת, הייתה לי טכניקה מצוינת, ולכן במעבר לבוגרים הציעו לי לעבור לסירה בדגם 470. זו סירה זוגית שכוללת שני אנשי צוות: הגאי ואחראי מפרשים. ההגאית יעל וולך חיפשה אז אשת צוות, לי זה התאים גם בגלל מבנה הגוף שלי, חסרו אז נשים במידות שלי, וגם צוות המאמנים חשב באותו זמן זה יתאים לי יותר, וזה אכן התאים לי יותר. עשיתי שני אימוני ניסיון עם יעל, והיה ברור שזה זה". 

ב-2016, בגיל 18, עזבה טיבי את אילת, עברה לאזור שדות ים, שם נמצא איגוד השיט הישראלי, והחלה להתאמן לצד וולך על סירת ה-470. "עברתי בקיץ שלפני אולימפיאדת ריו, והיה לי ברור שלא אספיק אליה. כיוונתי לאולימפיאדה הבאה, לטוקיו 2020", היא מספרת. "הגעתי לשם אמנם כספורטאית מוכרת, והים אותו הים, אבל אני הגעתי למקצוע חדש, שונה מאוד פיזית, שדורש עבודה מתואמת עם מישהו נוסף, והייתי צריכה בעצם להתחיל מאפס. היו לי שנים שהרגשתי קלולסית, כל יום נכנסתי למים ולמדתי משהו חדש". 

בתחילת שנת 2017 החלו וולך וטיבי להתאמן בנבחרת ישראל, תחת המאמן אילן תשתש. כעבור שנה נוספת, הצוות פורק. "יעל ואני הסתדרנו נהדר, אבל ברמה המקצועית לא התקדמנו בקצב משביע רצון", מסבירה טיבי. בקיץ 2018 היא צוותה לנויה ברעם, והשתיים החלו בשנתיים של אימונים אינטנסיביים מאוד לקראת האולימפיאדה ב-2020. בשל מגיפת הקורונה, נדחתה האולימפיאדה בשנה, והשנתיים הפכו לשלוש. "באותן שנים ההישג הכי טוב שלנו היה מקום שביעי באליפות אירופה ומקום רביעי בגביע העולם, ו-2021 לא הייתה לנו שנה טובה מבחינה מקצועית. ניצחנו את המבחנים האולימפיים בארץ, אבל לא נסענו כמועמדות למדליה. המטרה שלנו הייתה לסיים בשמינייה הראשונה".

טיבי וברעם נסעו לטוקיו, וסיימנו את האולימפיאדה במקום השמיני. "אני מאוד גאה בהישג הזה, ומרוצה מהביצוע שלנו, אבל מעבר להפלגה עצמה – נהניתי מאוד מההשתתפות. אולימפיאדה זה אירוע, הוא מקבל הד די מטורף, והיה כיף מאוד ברמה החוויתית", מספרת טיבי. "כשחזרתי הביתה הבנתי שאני רוצה לחזור על החוויה – אבל הפעם כמועמדת למדליה. וזה מה שהוביל אותי בחזרה לגלישת רוח".

הנבחרת הטובה בעולם

אולימפיאדת טוקיו הייתה האולימפיאדה האחרונה של דגם 470 נשים, כי ענף השיט עבר שינויים לקראת אולימפיאדת פריז 2024, ואחד מהם היה המעבר לצוותים מעורבים, נשים-גברים, בסירת ה-470. שינוי נוסף נעשה בדגם גלישת הרוח, "והדגם החדש הרבה יותר מתאים לי פיזית. הגלשן בדגם החדש כולל כנף בשם הידרו פויל, שמרים את הגלשן מעל המים, מה שאומר פחות חיכוך, מהירות הרבה יותר גבוהה, הרבה יותר כיף ואקסטרים", אומרת טיבי. "כשחזרתי מטוקיו ירדתי לאילת, למועדון הבית שלי, המועדון הכין לי קיט, ונכנסתי בפעם הראשונה לגלוש על הדגם הזה. הייתי לא טובה. זה דגם קשה פיזית, נופלים הרבה, אבל היה לי ברור שזה מאוד מעניין אותי ומאוד מתאים לי. במשך כחודשיים התלבטתי, אם להתמסר לדגם הזה או לנסות את ה-470 עם בן זוג חדש, ואז נסעתי לאליפות אירופה בגלישת רוח, סיימתי במקום 22 מתוך 70, והחלטתי שזה ההימור שלי, שאם אני רוצה להגיע כמועמדת למדליה לפריז - זה מה שייקח אותי הכי רחוק מבחינת יכולות והישגים".

טיבי הצטרפה לנבחרת ישראל בליגת רוח נשים, "הנבחרת הכי טובה בעולם", לדבריה. בשנה הראשונה היא סיימה במקום העשירי באליפות אירופה, ובמקום השמיני באליפות העולם. שנה לאחר מכן, ב-2023, כבר החלו המבחנים האולימפיים. "היינו אז שש בנות בנבחרת ישראל, כולן בטופ העולמי, כולן עם מדליות באליפות אירופה ובאליפות העולם, וככה התחלנו את המבחנים בינינו על מי הולכת לייצג את ישראל בפריז", מספרת טיבי. את אליפות אירופה 2023 היא סיימה במקום החמישי, ושרון קנטור, יריבתה העיקרית, במקום השני. באליפות העולם 2023 טיבי זכתה, והוכתרה כאלופת העולם. בשנה לאחר מכן, באליפות העולם האחרונה של הקמפיין האולימפי, הייתה זו קנטור שהוכתרה כאלופת העולם. קטי ספיצ'יקוב הגיעה למקום השלישי, וטיבי הגיעה למקום השמיני והפסידה את הקריטריון לאולימפיאדה. קנטור נשלחה לאולימפיאדה, בה זכתה במדליית הכסף. טיבי החל להבין שהגיע הזמן להתחיל לדאוג ליום שאחרי הים.

היום שאחרי הים

במקביל לאימונים לצד קנטור, בהכנות לאולימפיאדה, נרשמה טיבי ללימודי הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטה הפתוחה. "עוד לא לגמרי ידעתי מה קורה איתי. הייתי הרבה בחו"ל, והייתי צריכה חופש לנהל את זה בעצמי", היא נזכרת. "שנה אחרי האולימפיאדה עוד המשכתי להתלבט, לאן אני הולכת, מה אני עושה. רציתי להגיע לאולימפיאדה של 2028, אבל השנתיים הראשונות של הקמפיין הן רגועות יותר, ואפשרו לי לנהל את זה ולבחון את הנושא. התחלתי ללמוד כמה קורסים, התחריתי באליפות העולם של 2025 וסיימתי במקום התשיעי, גרתי כמה חודשים בספרד. בקיץ של שנת 2025 החלטתי לעבור מסלול אקדמי. הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי. נרשמתי ללימודים כדי לקבל כיוון אחר, כדי להרגיש שאני עושה משהו בשביל עצמי – אבל לא באמת קיבלתי מזה את מה שרציתי. כל זה במקביל להיותי ספורטאית פעילה, עם החלום והיעד להגיע לאולימפיאדת 2028".

טיבי החלה לבחון מסלולים אחרים. חברה טובה שלה, בוגרת לימודים במדעי המוח ומדעי המחשב בבר-אילן, סיפרה לה שלבר-אילן יש פקולטה מעולה להנדסה. טיבי הרימה טלפון. הימים הם ימי הקיץ, והפקולטה הייתה ריקה. "המזכירות שענו לי היו מקסימות. הן אמרו לי, אנחנו בחופשה, אבל הדיקנית פה – אולי את רוצה להיפגש איתה? אמרתי כן, וכך פגשתי בפעם הראשונה את פרופ' אורית שפי", היא מספרת. "ישבנו שעה, דברנו על המסלול בהנדסת חשמל, אמרתי לה שאני מתעניינת בהנדסה ביו-רפואית. מאוד התלהבתי מהפקולטה ומהמסלול, והחלטתי שזה מה שאני רוצה".

אני הפיילוט

טיבי לא ידעה זאת באותו רגע, אבל אוניברסיטת בר-אילן כבר הייתה בשלב זה במגעים מתקדמים עם הוועד האולימפי, לפתיחת תוכנית ייעודית לספורטאים מצטיינים. את הרעיון הגה סטודנט מהפקולטה, זאב כהן, ספורטאי חובב ומילואימניק פעיל. "מסלולים מהסוג הזה קיימים באוניברסיטאות ובקולג'ים בארה"ב ובאירופה, אבל לא בארץ. זאב ראה את העזרה שהושיטה האוניברסיטה למילואימניקים, הבין שהתשתית קיימת ושניתן להתגמש – והציע לקחת את זה למקום של מצוינות ושל סיוע לספורטאים, לצורך חיובי במקום לצרכי מלחמה. כך הגיע הרעיון, מלמטה, ובר-אילן פנתה לוועד האולימפי עוד לפני הפגישה שלי עם אורית. במהלך הפגישה שלנו אורית סיפרה לי על כך, ואמרה שהם חשבו לפתוח את המסלול בשנה הבאה, אבל אם אני מעוניינת – למה שלא נתחיל? חזרתי לוועד האולימפי, אמרתי שאני רוצה, והתחלנו פיילוט. אני הפיילוט".

את טיבי מלווה פרויקט "היום שאחרי" של הוועד האולימפי, שנותן לספורטאים מקצועיים כלים ליום שאחרי תוך כדי הקריירה. "לימודים אקדמיים זה חשוב, והמון ספורטאים מבינים את זה היום, ולא רוצים לסיים קריירה בגיל 30 בלי כלום ביד", אומרת טיבי. מרגע שהיא הביעה את רצונה – נפגשו נציגי הוועד עם סגן רקטור האוניברסיטה, פרופ' אריה רייך, ועם פרופ' שפי, הגיעו להסכמות – והפיילוט יצא לדרך. טיבי נכנסה לפקולטה היישר לשנה ב', לאחר שהקורסים שעשתה באוניברסיטה הפתוחה הוכרו לה לטובת המשך לימודיה. היא קיבלה מלגת לימודים מלאה מבר-אילן, וזכאית לכל ההקלות שהוצעו למילואימניקים במהלך חרבות ברזל, לרבות חונכות אישית והתאמות במקרה הצורך מבחינת תאריכי מבחנים והגשת מטלות. "בינתיים, לא השתמשתי בזה. לקחתי מסלול מלא ואני לא מוותרת לעצמי. אבל בשנה הבאה, כשהקמפיין יעלה מדרגה,  אצטרך את כל העזרה שאוכל לקבל, כדי לא לפגוע בגלישה ובקמפיין האולימפי. אני עדיין חולמת על מדליה אולימפית, אבל במקביל מעוניינת גם לדאוג לעתיד שלי ולסיים את התואר שאני רוצה", היא אומרת.

בינתיים, כיף לה בפקולטה. במהלך סמסטר א' היא הגיעה הרבה לאוניברסיטה, הכירה חברים חדשים, הצטרפה לקבוצות לימוד, והיא נהנית גם מהשיעורים עצמם. בחודש מרץ 2026 היא תתחיל את העונה, עם תחרויות גדולות בספרד ובצרפת, שבמהלכן תיעדר חודש מישראל, ובהמשך תיסע לאליפות אירופה, בחודש מאי, ולאליפות העולם בחודש ספטמבר. אז גם יושק רשמית הקמפיין שלה ללוס אנג'לס 2028. "אני מאוד אסירת תודה לפקולטה, לפרופ' שפי ולבר-אילן", היא אומרת. "נכנסתי לאוניברסיטה עם הרגשה מאוד טובה, כולם מאוד אכפתיים, וזמינים אלי במה שצריך, ואני ממש מרגישה כמו שליחה של הרעיון הזה. אני רוצה שזה יצליח ושספורטאים אחרים יוכלו ליהנות מזה. אני מדברת על זה עם ספורטאים אולימפיים אחרים, מספרת להם, וכבר יש לי חברה טובה, ג'ודוקא, שהיא במגעים עם הפקולטה. אני ממש מקווה שהפיילוט הזה יצליח, אני מהצד שלי עושה את המקסימום".

צפו: יום בחיי שחר טיבי, ספורטאית אולימפית וסטודנטית להנדסה