אני פה בשביל האאוריקה!

כשד"ר יתיר סעדיה התלבט מה ללכת ללמוד, הוא הלך להתייעץ עם המורה שלו מהתיכון. "את התיכון עשיתי בארה"ב, כי היינו שם אז ברילוקיישן. עברנו כשהייתי בן 13 וחזרתי לארץ בגיל 18, כי התגעגעתי ורציתי לחזור. אבל לפני כן הספקתי להתייעץ עם המורה שלי לכימיה, והוא המליץ לי ללכת ללמוד הנדסת חומרים", הוא נזכר. "לדבריו, כימיה פחות מתאים לי, כי האספקטים שיותר אהבתי בתחום – התרמודינמיקה של חומרים, חומרים אנאורגניים ואיך הם מתפקדים - מתאימים יותר להנדסת חומרים. בנוסף, אהבתי מאוד פיזיקה, והשילוב בין כימיה לפיזיקה חזק יותר בהנדסת חומרים, וחוץ מזה רציתי לעשות משהו שגם יהיה מעניין ופרקטי. אז הלכתי על הנדסת חומרים - ואני מאוד שמח שהוא המליץ לי על זה".

ד"ר סעדיה, בן 41, אב לשני בנים, מתגורר בקיבוץ דביר שבצפון הנגב. את התואר הראשון שלו עשה, כעתודאי, באוניברסיטת בן-גוריון. לאחר שירותו הצבאי המשיך לתואר שני ושלישי, במחלקה להנדסת חומרים, והתמקד בחומרים תרמואלקטריים. "במהלך התואר הראשון שלי הכרתי את פרופ' יניב גלבשטיין, שמוביל את התחום בבן-גוריון, התחלתי אצלו תואר שני, התאהבתי בתחום, והמשכתי איתו גם לתואר שלישי", הוא אומר. את פוסט-הדוקטורט עשה באימפריאל קולג' בלונדון, אצל פרופ' סטיבן סקינר, מומחה עולמי בעולם תאי הדלק המוצקים, שם התמקד בתאי דלק מסוג SOFC. "אלה תאי דלק שעובדים בטמפרטורה גבוהה עם נצילות גבוהה, בסביבות ה-800-600 מעלות, ואפשר להזין להן מימן, אמוניה או דלקים פחממניים, ולהוציא מהם עד 60% נצילות, כלומר הם יעילים יותר מתחנת חשמל". בין לבין, עבד גם בתעשייה.

כשסיים את פוסט-הדוקטורט שב לארץ, והצטרף לפקולטה להנדסה של בר-אילן, לתוכנית להנדסת חומרים. הוא ממשיך לעסוק בחומרים תרמואלקטריים, לצד חומרים מוליכים יונית. "חומרים תרמואלקטריים הם חומרים שלוקחים הפרש טמפרטורה ומייצרים ממנו חשמל, או מסוגלים להעביר חום ממקום למקום, כאשר מפעילים עליהם זרם חשמלי, כך שהם יכולים לשמש להמרה של חשמל לחום או לקור, ולהיפך. חומרים מוליכים יונית הם חומרים שיש להם מגוון תכונות ושימושים ליישומים שונים, בעיקר בתחום האנרגיה", הוא מסביר.

חומרים חדשים לניצול אנרגיה מקסימלי 

כיום, המיקוד המרכזי שלו הוא בקבוצה יחסית לא נחקרת של חומרים, שנקראים חומרים הטרו-אנאיוניים - חומרים שיש להם יותר מסוג אניון אחד בתוך אותו מבנה. "אניון הוא היסוד השלילי בתרכובת. אם ניקח למשל חמצן, חומרים הטרו-אניונים הכוללים חמצן ומשהו נוסף יכולים להיות למשל אוקסי-פלואורידים, שזה חמצן ופלואור, או אוקסי-סלנידים, חמצן וסלניום", הוא מסביר. "אלה חומרים שמאוד קשה לסנתז אותם בגלל התנאים שנדרשים, ובגלל זה הם נחקרו מעט - אבל הפוטנציאל שלהם גדול מאוד, כי יש להם תכונות שמתאימות למגוון גדול של יישומים, והם יכולים לשמש למשל כמוליכי על, חומרים לסוללות, תאי דלק, חומרים מגנטיים ועוד".

בימים אלו הוא מקים את המעבדה שלו, המעבדה לחומרים הטרו-אנאיוניים, בה הוא מתמקד בחקר תכונות הולכה חשמלית ויונית בעיקר בחומרים חדשים, שלא נחקרו בעבר, עבור יישומים כגון תרמואלקטריות. "במעבדה שלי אנחנו מייצרים חומרים חדשים, וחוקרים את התכונות שלהם, עם דגש על יישומי אנרגיה. בעתיד, חומרים מהסוג האלה יכולים למשל, למשל, להמיר את החום שמצטבר ממיקרו-צ'יפים לחשמל, או לחילופין לקרר אותם, ובעידן ה-AI זה מאוד רלוונטי. יש כמות מאוד מאוד גדולה של חום שיוצאת היום מחוות שרתים - והחומרים האלה יכולים לסייע בקירור של חוות שרתים ובניצול אנרגיה טוב יותר שלהם", הוא מספר. הוא מחפש שותפים ושותפות למחקר, סטודנטים וסטודנטיות לתארים מתקדמים, עם עדיפות לרקע בהנדסת חומרים.

במקביל למחקרו, הוא מלמד את הקורסים "תורת החומרים 2" ו"מעבדות חומרים 1: תכונות מכניות". הוא אוהב את עולם האקדמיה. "בעולם המחקר יש את הרגע הזה שיש תוצאות שאתה לא יודע להסביר אותן, ושום דבר לא מסתדר, ואז אתה מסתכל במיקרוסקופ, ופתאום אתה צועק אאוריקה!, כאילו אתה ארכימדס באמבטיה", הוא מחייך. "יש משהו מאוד קורץ ומאוד אטרקטיבי בלייצר חומר חדש, לבדוק את ההתנהגות שלו, והיא לא מסתדרת עם איך שציפית שהוא יתנהג - ואז אתה בודק אותו כמו שצריך, ובבת אחת מבין למה. הרגע הזה של ההבנה – בשביל זה אני פה".