נאומו המרגש של תומר קלמן בטקס הענקת דוקטור של כבוד

"ראשית, תודה רבה על ההזדמנות ועל הבמה. לפני שבוע, סיימתי את יום המילואים ה-160 שלי מאז  שבת השבעה באוקטובר. את תפקידי ביצעתי  גם בעזה וגם באיו"ש, תוך כדי היותי סטודנט ומפתח אלגוריתמים בסטארט-אפ אינטנסיבי. בנוסף, אני גם אבא לבת ולבן מהממים ובן זוג של מישהי שמגיעות לה מחיאות כף . רציתי לשתף  אתכם בשילוב הבלתי אפשרי הזה, של חול וחול. של החול בעזה, תוך כדי סכנת חיים של הצוות ושלי וממול פעילות החול של סטודנט ומסטרנט ואיש צוות בעבודה. איני ממליץ על השילוב הזה. זה לא ממש מוצלח אבל אנחנו לא יכולים לבחור את מה שמוטל עלינו. אני מאמין ובעצם יודע שיום יבוא ובצורה זו או אחרת אמשיך הלאה, אמנם אדם שונה ממה שהייתי, אבל מה שדוחף אותי ואת כולנו הוא להחזיר את סדר היום למהלך תקין. חשוב לי להודות לאוניברסיטה ולמנחה שלי, דוקטור עדי מכמל שהעניקו לי גב, שהבינו את גודל האירוע ואפשרו לי להתמקד בפעילויות המבצעיות ללא פגיעה אמיתית במהלך הלימודים שלי ובדחיפה שלי לתואר. חשוב לי גם להודות לחברת פריזמה פוטוניקס ולערן ענבר, שאמרו לי: "לך. אל תדאג. אנחנו פה מחכים לך." ודאגו גם למשפחתי שלא ראיתי זמן רב. ומעל לכל, אני מודה לזו שתמיד נמצאת לצידי, יעלה, שאוהבת ודואגת בימים ובמיוחד בלילות הארוכים. תודה מכל הלב. כבוד הוא לי לעמוד פה לפניכם ולפני כל אלו שמקבלים תואר דוקטור לשם כבוד על שם תרומתם לקהילה. בתפילה לשובם  של כל החטופות והחטופים, לבריאותם של כל הפצועות והפצועים, ובייחול למציאת מקום לנחמה למשפחות הנופלים והנרצחים. תודה רבה וערב טוב."