"אנחנו לא מוותרים על אף סטודנט"

ד"ר יוסי טליוסף בקושי הספיק לחמם את כסאו החדש, כראש מנהלת הפקולטה להנדסה, כשקרו אירועי ה-7.10 ובעקבותיהם פרצה מלחמת חרבות ברזל. אל העומס הנובע מקבלת התפקיד החדש התווספו שלל האתגרים הנובעים מהמצב הנוכחי. "יש לנו סטודנטים שהיו במסיבה ברעים, סטודנטים שחברים שלהם נרצחו במסיבה, סטודנטים שמתגוררים בעוטף והיו שם או שהמשפחות שלהם היו", הוא מפרט. "בנוסף, יש לנו אחוז מילואים גבוה: 33% מהסטודנטים, 15% מהמרצים ו-25% מהמתרגלים, גברים ונשים. הסטודנטים בלחץ היסטרי, ובצדק. זו הולכת להיות שנה מאתגרת מאוד. קצרה, דחוסה, וגם כשאנשים ישתחררו מהמילואים – האפקטים של ה-7 באוקטובר לא ייעלמו, יהיו עוד גיוסים במהלך השנה, וזה ישליך גם על השנה הבאה. כל זה לא משנה את העובדה שאנחנו אמורים להוציא מפה מהנדסים מצוינים, עם בסיס ידע איתן. המטרה שלנו היא להביא את כל אלה שאמורים ללמוד את השנה הזאת לסיים אותה בהצלחה, מבלי שהידע שלהם יפגע".

סמכו על ד"ר טליוסף (בן 63, אב לארבעה ילדים בוגרים) שהוא יודע להתמודד עם אתגרים. הוא הגיע אל הפקולטה להנדסה היישר מהמכון לננו-טכנולוגיה וחומרים מתקדמים, כדי להחליף את ראש מנהלת הפקולטה הקודמת, דינה ימיני, שפרשה. "אני ד"ר לכימיה בהכשרתי. את דרכי המקצועית התחלתי בתואר ראשון בהנדסה כימית מבן גוריון ושנקר. אחר כך הקמתי חברת סטארט אפ, שעסקה בקדם דפוס לדפוס טקסטיל בעזרת לייזרים, ואחרי שש שנים מכרתי אותה ועברתי לארה"ב, שם התחלתי תואר שני במנהל עסקים. כשחזרתי לארץ התחלתי ללמד כימיה במרכז האוניברסיטאי אריאל, ולא נראה לי הגיוני שאני מלמד כימיה כשאני לא כימאי. כך הגעתי לפה, לבר-אילן, ועשיתי תואר שני ושלישי בכימיה אצל פרופ' דורון אורבך. כשסיימתי, לפני כ-20 שנה, הצטרפתי לצוות ההקמה של מכון הננו, ובשש השנים האחרונות גם ניהלתי אותו. לפני כחצי שנה ביקשו ממני לעבור לנהל את הפקולטה להנדסה. דינה הקימה את הפקולטה מאפס ועשתה פה עבודה אדירה, הפקולטה נמצאת בתנופה והיא צפויה להכפיל את עצמה בשנים הקרובות. זה אתגר משמעותי, וביקשו ממני שאהיה מעורב בו".

האתגרים האלה, לפניהם ניצבה הפקולטה עוד לפני המלחמה, כוללים, למשל, בנייה של בנין חדש. "בשנים האחרונות נפתחו פה ארבע מחלקות חדשות, שמתחילות אט אט להתמלא, זה אומר חוקרים חדשים, מעבדות מחקר חדשות, כמות נכבדה של סטודנטים נוספים. הבניין החדש עומד להיבנות בין הבניין הנוכחי לבין בניין מוזיקה, הוא בניין מורכב יותר מהבניין הנוכחי, כי לכל מחלקה יש את האופי שלה והצרכים שלה, ואני נכנסתי בדיוק לשלב היישום של התוכניות. בנוסף, יש את שני האתגרים המקצועיים שלי, שהבאתי איתי ממכון הננו ושלאורם אני עובד. הראשון הוא בינלאומיות: המטרה שלי היא לשים דגש על קשרים של הפקולטה, כפקולטה, עם פקולטות מקבילות בעולם. יש כמובן קשרים אישים בין חוקרים, אבל אני רוצה להגיע למצב של פקולטות אחיות, מה שיאפשר למשל חילופי סטודנטים ותארים משותפים, בעיקר בתארים מתקדמים. האתגר המקצועי השני שלי הוא הצטיינות: המטרה שלי היא שהקו המנחה שלנו, כל הפעילות שלנו וכל מה שאנחנו עושים, אנחנו נעשה במטרה להצטיין; לא לעשות משהו רק כדי להגיד שעשינו אותו, אלא לעשות את זה הכי טוב שאפשר, תוך שיפור מתמיד".

כדוגמה לנושא ההצטיינות, מציין טליוסף את היחס לסטודנטים. "התואר הזה הוא גם ככה תואר מאתגר, ומבחינתי, מצוינות זה אומר גם לדעת ללמד כמו שצריך, ולהתייחס לסטודנטים כאל בני אדם, לא כמשהו שאתה צריך לרדות בו. אנחנו עוקבים אחרי סקרי ההוראה שממלאים הסטודנטים, ובודקים איפה צריך לבצע שינויים במטרה לשפר את הדרך בה המידע עובר אליהם ולהעלות את שביעות הרצון שלהם. יש לא מעט חוקרים שהם גאונים בתחומם, ולכן קשה להם להבין שמה שמאוד ברור להם לא ברור לאחרים. האוניברסיטה הקימה יחידה שעוסקת בשיפור ההוראה, שמטרתה לעזור למרצים להעביר את החומר בצורה טובה, נהירה ומובנת יותר. אנחנו משקיעים המון בלשפר את הקורסים, דואגים לחשוף את המרצים לכל האופציות שיש, ובמקומות שבהם המשובים לא טובים אנחנו יושבים איתם כדי לראות איך אפשר לעזור להם לשפר את הקורסים ולהפוך אותם להוגנים יותר, נגישים יותר לסטודנטים. עוד דגש הוא לטייב את העומס על הסטודנטים, ולהכווין זאת כך שהעומס על הסטודנטים בכל קורס יהיה בהתאם להיקף הנקודות".

מנסים לעשות סדר במצב מאוד כאוטי

ואז הגיעה המלחמה וטרפה לכולנו את הקלפים. גם טליוסף נאלץ לשנות את תוכניות העבודה שלו. "המצב של המלחמה משנה דברים, והוא מאלץ את כולנו להסתגל לדברים מאוד מהר. הסמסטר התקצר, המרצים צריכים לצמצמם את תוכנית הלימודים, בהתאם להנחיות שהגיעו מהמל"ג ועברו דרך הרקטור - אבל מבלי לפגוע בידע של הסטודנטים. זה היה תהליך לא קל מול המרצים. אם זה לא מספיק, יש לנו מרצים ומתרגלים שמשרתים במילואים, ולחלקם נאלצנו למצוא מחליפים. כל ראשי המסלולים ישבו ועשו תהליך משמעותי, שדרש שינוי דרסטי ולא מתכונן בזמן קצר יחסית, ואנחנו מקווים שהוא ייתן מענה לצרכים המתגבשים".

"בנוסף, יש מערכת הטבות גדולה ודינמית שמנסה לעשות סדר במצב מאוד כאוטי. הרי גם כששנת הלימודים תיפתח, סטודנט שיחזור אחרי חודשיים בעזה – הוא לא יבוא בראש נקי. האוניברסיטה עצמה הקימה קו חם של תמיכה נפשית חינמית לסטודנטים ואנשי סגל, ויצאה בקמפיין גיוס המונים גדול לתמיכה כלכלית בסטודנטים לוחמים. אנחנו בפקולטה נעשה פעילויות בהתאם לצרכים שיעלו מהשטח. בחודשים האחרונים עשינו שיחת זום עם פסיכולוגית, בנושא התמודדות עם מצבי חרדה ולחץ, וארגנו לעובדים סדנת תיפוף תרפית שהייתה להיט. אנחנו גם שומרים על קשר רציף עם כל הסטודנטים שלנו, ואל אלה שהגענו למסקנה שהם במצב נפשי קשה – הפנינו אותם לקבלת עזרה. מעבר לכך, יש הטבות שמציע הרקטור לסטודנטים שבמילואים, לסטודנטים שבני זוגם במילואים ולכל מי שנפגע מהמלחמה, למשל: פטורים בנקודות זכות בהתאם לכמות ימי המילואים; מועדי גימל שמתוכם הם יוכלו לעשות שניים, ולבחור את הציון הגבוה מביניהם; הצמדת חונכים; כמות מסוימת של קורסים שבהם הם יוכלו לקבל ציון עובר/לא עובר, כדי שציונים נמוכים לא יכנסו לממוצע. פינינו את סמסטר הקיץ, שבימי שגרה לומדים בהם תיכוניסטים, והם יהיו זמינים לאלה שיהיו במילואים לתוך הסמסטר, כדי שיוכלו להמשיך ולסגור פערים. בנוסף, אנחנו בפקולטה הורדנו 34% מכמות המבחנים, והציונים יקבעו בהערכות חלופיות, דוגמת עבודות או פרויקטים".

לצלוח את השנה הזו, מסכם טליוסף, יהיה קשה לכולם. הסטודנטים, הסגל האקדמי, הסגל המנהלי – כולם עברו טלטלה משמעותית, וכולם צפויים להתמודד עם עומס גדול, ובפחות זמן. "אבל בסופו של דבר, המטרה שלנו היא להוציא מהנדסים שלמים, שעברו את התהליך כולו ושאין שום הבדל ברמת הידע שלהם בינם לבין סטודנטים שלמדו בכל זמן אחר. אנחנו מחפשים איך להקל ככל האפשר על הקשיים האמיתיים מאוד של הסטודנטים, מבלי להסתכל בציציות של אף אחד, ומבלי לפגוע ביכולת שלהם לסיים, לקבל תעודה ולהיות ברמה של כל בוגר בכל שנה נורמלית. ובכל פעם שמתקשר אלי סטודנט לחוץ, אני אומר לו שאנחנו נעשה את הכול כדי שכל מי שמתחיל את השנה גם יסיים אותה בהצלחה. אנחנו לא מתכוונים לוותר על אף סטודנט או סטודנטית. המטרה שלנו היא שכולם יצליחו, ואנחנו באמת נעשה בשביל זה את הכול".