"הצלחת הפקולטה היא זו שמובילה אותי"

המחקר במעבדה של פרופ' אורית שפי, הדיקנית החדשה של הפקולטה להנדסה, מונע משאלה עתיקה: האם התפקוד מונע מהצורה או שהצורה מונעת מהתפקוד (function follows form or form follows function)? "מטבע הלשון הזה מתייחס לארכיטקטורה ומבנים, ואני לקחתי אותו לכיוון של מערכת העצבים, שהיא רשת של תאים שמכסה לנו את הגוף ואחראית על כל התפקודים שלנו, לקלט ולפלט", היא מסבירה. "במעבדה שלי, המעבדה לנוירו-הנדסה ושיקום, אנחנו מנתחים את תהליכי הצמיחה של תאי עצב, מתאים בודדים עד לרשתות מורכבות, ובמקביל מקליטים את הפעילות החשמלית, המייצגת את התפקוד, ומנתחים אותה. מהתובנות הבסיסיות אנחנו מנסים להבין מנגנונים בצמיחה ובתהליכי התחדשות, ולפתח פלטפורמות לשיקום עצבי. החיבור של הרכיבים היבשים למערכות ביולוגיות מוסיף כמובן אתגרים".

פרופ' שפי נוטלת על עצמה את תפקיד הדיקנית לאחר 16 שנים בפקולטה. היא בת 56, נשואה ליותם, מהנדס וטייס, ואם לשלושה בנים ("כולם לא הלכו רחוק מאוד ממני, הם בעולמות המחשבים וההייטק"). את התואר הראשון שלה עשתה כעתודאית, בחוג לפיזיקה של אוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן התגייסה ליחידה הטכנולוגית של 8200. "השירות הצבאי שלי היה מאוד משמעותי ומאוד השפיע עלי. זו הייתה סביבה של מצוינות, יצירתיות ופתרון בעיות, ולמרות שזה היה בתוך הצבא – זה היה המקום הכי פתוח מחשבתית. זה העניק לי תחושת מסוגלות. הרבה מהאנשים שהכרתי שם המשיכו אחר כך בעולם האקדמיה, והיום הם קולגות באוניברסיטאות ברחבי העולם, וגם אצלנו".

אחרי הצבא המשיכה לתואר שני ושלישי בפיזיקה. הדוקטורט שלה עסק בניתוח של רשתות עצבים. "זו הייתה תקופה מרתקת. הבנתי את הערך במחקר ואת הקשר בין חשיבה, סימון מטרה או בעיה כלשהי, לבין מחקר בסיסי שמטרתו להגיע לפתרונות. מבחינתי, החלק הקשה ביותר במחקר זה לזהות ולחדד את הבעיה שמעניינת אותי ושתקדם את התחום. האאוריקה מגיע בשלב זיהוי הבעיה הנכונה. בדרך לפתרון כבר יש יותר וודאות ועשייה יותר ברורה". עם סיום התואר השלישי המשיכה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו, וחקרה חישה במערכת העצבים. "הפוסט שלי נמשך שלוש שנים, ובמהלכו העמקתי את היכרותי עם מערכת העצבים, למדתי את ההתפתחות הטבעית שלה והסתכלתי עליה כעל מערך של סנסורים, שאיתם יכולה הטכנולוגיה להגיע לממשק שיציע פתרונות או אסטרטגיות לשיקום אחרי פגיעות".

בשנת 2008 שבה לארץ, לפקולטה להנדסה של בר-אילן, למסלול לביו-הנדסה: התחום שעוסק בפיתוח כלים טכנולוגיים במטרה ללמוד על מערכות ביולוגיות, להתערב בהן ולסייע בריפוי ושיקום שלהן. במעבדה שלה היא משלבת עבודת מעבדה נסיינית רטובה עם עבודה תיאורטית, סימולציות, ניתוח דאטה ובינה רשתית. "המחקר במעבדה הוא מאוד אינטרדיסציפלינרי. לצד חקר מערכת העצבים, והקשר בין המבנה של רשתות עצבים לבין התפקיד והתפקוד שלהם, אנחנו עוסקים גם במחקר יישומי, ומפתחים אלקטרודות ושתלים להובלת תאים למטרה לאחר קטיעות של מערכת העצבים, כתוצאה למשל מחתך עמוק. בפועל, מדובר במעין גשרים חכמים, שמתאימים למבנה הבסיסי של התאים, מאפשרים חיבור אפקטיבי, ויכולים לעזור בעיצבוב מחדש. זוהי למעשה הנדסת רקמות: אנחנו מפתחים מערכות הנדסיות שמצליחות לעבוד ולהסתנכרן עם המערכות הטבעיות של הגוף. המחקר הוביל בשנים האחרונות לפטנט ולמסחור בתחום של שתלים למערכת העצבים ההיקפית".

לתפקיד הדיקנית היא נכנסת לאחר שמילאה שורה של תפקידים בפקולטה, ושימשה בין השאר כיועצת לסטודנטים, כיו"ר הוועדה לתארים מתקדמים וכראש המסלול לביו-הנדסה. "אבל עבודת הדיקן אינה דומה לכל התפקידים שעשיתי עד עכשיו, יש לה רבדים רבים נוספים", היא מבהירה. "בשנים האחרונות הפקולטה צמחה מאוד, היא מהווה חזית מבחינה טכנולוגית, והוסיפה לעצמה תוכניות לימוד ותחומי התמחות, שבהם גם חיבורים מעניינים בין דיסציפלינות, כמו למשל התוכנית להנדסת חשמל עם מוזיקה, המגמה לנוירו-הנדסה, שמשלבת הנדסה עם לימודי מוח, או המגמה החדשה המשלבת בין הנדסת מחשבים ונושא השבבים. העושר הזה מאפשר לסטודנטים ולסטודנטיות לבחור את המקצוע ההנדסי הקרוב ביותר ללבם, ואני רוצה לבסס את זה, להמשיך לקדם את תוכניות הלימוד האלה ולשים דגש על מחקר בתחומים האלה. בנוסף, אני רוצה להמשיך לחתור למצוינות מחקרית, לעודד בוגרי תואר ראשון להמשיך במחקר בין כתלי הפקולטה, ליצור שיתופי פעולה בין הדיסציפלינות השונות בפקולטה, וגם בין חוקרי הפקולטה לתעשייה, כי המחקר ההנדסי ותעשיית ההייטק הם שלובים זה בזה".

בנוסף, היא שואפת לקדם את המעורבות של הפקולטה בקהילה. "כיום יש אזורים שאינם מיוצגים בהשכלה הגבוהה, והפוטנציאל בהם גדול. אני רוצה להגיע, אקטיבית, אל הקהילות האלה - למשל, בהרצאות לקהל הרחב, בפתיחת קורסי העשרה ובהתנדבות של סטודנטים וסטודנטיות שלנו בבתי ספר - כדי להצמיח את הדור הבא של המהנדסים והמהנדסות, להגדיל את הפוטנציאל שלנו ולהעלות את המגוון. אנחנו מתחילים, למשל, לתמוך בקבוצות רובוטיקה של תיכוניסטים. כל זה צריך ללכת יד ביד עם הוראה חדשנית. מאז הקורונה הבנו שההוראה הקונבנציונלית כפי שהכרנו אותה היא לא תמיד המודל הנכון או האפשרי. ולכן השאיפה שלי בשנים הקרובות היא לפתח את תחום ההוראה והחדשנות בהוראה בפקולטה. הצורך הזה דחוק במיוחד עכשיו, במלחמה, כשחלק מהסטודנטים והסטודנטיות, וגם מהמרצים, משרתים ימים רבים במילואים. אנחנו מעריכים את זה, חבים להם תודה, ומחויבים למאמץ לשלב אותם ולסייע להם להשלים את החומרים שהחסירו".

רגע לפני שהיא נכנסת לתפקיד הדיקנית היא מבקשת להודות לפרופ' זאב זלבסקי, הדיקן היוצא, שמילא את התפקיד בחמש השנים האחרונות. "פרופ' זלבסקי הוא חוקר בעל שיעור קומה, שהוביל ודחף את הפקולטה קדימה בתקופות מאתגרות מאוד, מהקורונה ועד מלחמת חרבות ברזל, הקים תוכניות הלימוד החדשות ויצק את היסודות לבניין ההנדסה החדש שיבנה בקרוב", היא אומרת, ומוסיפה: "אני רוצה גם להודות מראש לעמוד השדרה של הפקולטה - חברי הסגל האקדמי, הבכיר והזוטר, חברי הסגל המנהלי וכמובן ראש מנהל הפקולטה, ד"ר יוסי טליוסף. אני מגיעה נלהבת לתפקיד הדיקנית, הצלחת הפקולטה היא זו שמובילה אותי, ואני מאמינה ששיתוף הפעולה בינינו הוא מפתח להצלחה של הפקולטה".

צילום: חן דמארי