"כל יום שהצלחנו להשיג בו עוד מטרה הוא יום טוב"

הכירו את רון שלו, סטודנטית שנה ב' להנדסת נתונים, קצינת לוגיסטיקה במילואים, שורדת ה-7.10 ומפונה מהעוטף. "יש לי הערכה אינסופית לשליחות שלכם, אני יודעת ממקור ראשון כמה זה קשה", היא אומרת לחבריה משרתי המילואים
רון שלו, סטודנטית שנה ב' להנדסת נתונים, אוחזת בתואר משולש שלא דמיינה שתאחוז בו כשנרשמה ללימודים: מילואימניקית, שורדת ה-7.10 ומפונה מהעוטף. בשירותה במילואים, כקצינת לוגיסטיקה ביחידה לוחמת בגזרת לבנון, היא שירתה מאז תחילת המלחמה למעלה מ-150 ימים. "הקושי העיקרי הוא באובדן הזמן, ובמעברים הקשים בין המילואים ללימודים", היא אומרת. "אני נעזרת בהטבות של המתווה האקדמי: בתוספת זמן, מועדים מיוחדים, חונכות, דחיית קורסים, הערכות חלופיות, דחיית מטלות. אבל כל אלה הם לא מתן תעודת מהנדס אוטומטית - צריך להוכיח, להצליח ולעבוד קשה. קשה מאוד להעריך את ההצלחה שלי אם לא הייתי נאלצת לשרת את כמות ימי המילואים הזאת על חשבון הלימודים, ולחוות את החוויות הקשות של המלחמה".
רון, בת 26 ממושב עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול, מציינת שהיא מרגישה הבדל משמעותי בין שנת הלימודים הזו לקודמת. "השנה הזו הרבה יותר קשה לי, גם כי העומס והאינטנסיביות ממשיכים, נגררים ומכבידים יותר לטווח ארוך, וגם כי בשלב הזה הגוף מתחיל לפעול עם פחות אדרנלין ומתחילים לחוות את ההשפעות הארוכות טווח של המלחמה", היא מודה. "ההתמודדות, בעיקר ככל שהזמן עובר, הופכת ליותר ויותר אינדיווידואלית ושונה. הפתרון לא פשוט, ואין לי בהכרח הנחיה כזו או אחרת לשיפור המצב. אבל חשוב לי לציין שהמאמצים של האוניברסיטה ושל הפקולטה להנדסה מורגשים, ושאני מרגישה שאני מקבלת מענה מהאוניברסיטה ומהסגל בהבנה, הקשבה, רצון טוב ונכונות לעזור".
למילואימניקים אחרים, היא מציעה לא להסתכל על אתגרי הלימודים כמכלול - אלא לפרק אותם לתתי בעיות, ובכל פעם להתמודד עם בעיה אחרת, בהתאם ליכולת. "כל יום הוא שונה, וכל יום שהצלחנו להשיג בו עוד מטרה הוא יום טוב וחלק מתהליך", היא אומרת. "בנוסף, חשוב לדעת לבקש עזרה - אין בזה שום בושה, ויש הרבה אנשים שיש להם יכולת ורצון לעזור לנו, מאנשי סגל ועד לחברים לספסל הלימודים וכמובן משפחה וחברים. זה כולל גם עזרה ברמה הנפשית. כשורדת ה-7.10 וכמפונה מהעוטף, אני מקבלת טיפול דרך מרכזי החוסן של העוטף, אבל גם האוניברסיטה מציעה שרותי חוסן, וניתן להיעזר בהם".
רון מבקשת להודות לחברי הסגל של הפקולטה להנדסה על הדלתות הפתוחות תמיד ועל הרצון הטוב לעזור, לסטודנטים מהשנה שלה, שעוזרים להשלים פערים ומשמשים אוזן קשבת, ובעיקר לכל הסטודנטים משרתי המילואים. "כתושבת העוטף יש לי הערכה אינסופית לשליחות שלכם, וכסטודנטית משרתת מילואים אני יודעת ממקור ראשון כמה זה קשה ודורש וחשוב לי להגיד תודה" היא אומרת, ומוסיפה: "אבקש לסיים בתקווה שכל החטופים יחזרו הביתה". ואנחנו כמובן מצטרפים.
תאריך עדכון אחרון : 02/02/2025