הלטה לזכרך

במהלך חודש ינואר האחרון אישרה ישיבת המליאה של האקדמיה ללשון העברית את המונח הֲלָטָה בתחום האופטיקה – שפירושו הסתרת גוף על ידי יצירת מעטפת המנתבת את גלי האור סביבו ומתקבלת אשליה של שקיפות. המונח "הלטה" הוצע לאקדמיה בשמו של דני גונן, סטודנט מהפקולטה להנדסה של בר אילן, שנרצח בפיגוע ליד היישוב דולב בשנת 2015 והוא בן 25 במותו. את המונח הציע לאקדמיה בוגר הפקולטה משה גמליאל. רשות הדיבור למשה:

"בשנת תשע"ה התחלתי את לימודי בפקולטה להנדסה. במהלך השנה הראשונה הכרתי כמובן את חברי לספסל הלימודים, ובמקביל הייתה לנו ההזדמנות להכיר - במסגרת שכונתה "אשנב להנדסה" - גם את תחומי המחקר של המרצים השונים. הסיפור "שלי" מורכב מהמפגש בין שתי ההיכרויות האלה.

אציג תחילה את ההיכרות שלי עם דני. בחור שקט אבל חברותי, בדרך כלל לא מסביבתי המידית אבל מתוך חדר ההרצאות הגדול שנינו בחרנו לשבת במקומות קרובים, החלפנו דיבור מדי פעם - אני זוכר אותו צוחק על ה"תודה" המוקלטת של מכונת הפחיות - אבל לא ישבנו אף פעם לשיחות עומק. האווירה בסביבתו הייתה נעימה, חיבבתי אותו והערכתי אותו, אבל הכרתי אותו רק מעט.

באחת מאותן הרצאות "אשנב להנדסה", ישבתי לא רחוק מהמקום שהוא בחר לשבת. המרצה הסביר על מחקר שהוא עוסק בו - העלמה של אובייקט משדה הראיה הנצפה. המרצה הסביר שאין שם עברי מיוחד לאותה פעולה שהם מבצעים באותו מחקר, אבל הם משתמשים במונח הכללי "הסתרה", כתרגום למונח האנגלי, cloaking. המונח האנגלי מתייחס לגלימה (cloak), ומקבל את השראתו מגלימות היעלמות המעלימות את הגלימה ואת לובשה מעין הרואה - מוטיב נפוץ במיתולוגיה ובספרות. דני שמע את הערת המרצה, על העדר מילה עברית ייחודית, ואמר לי "אפשר לקרוא לזה הלטה". אם זכרוני נכון, הוא גם הדגים מהפסוק "הנה היא [חרב גלית הפלשתי] לוטה בשמלה" את ההקשר הנכון שממחיש את היופי בבחירה במילה הזאת.

כסטודנטים בשנה א', לא אני ולא הוא עשינו שום דבר עם הרעיון הזה; לא פנינו לאותו מרצה (אינני זוכר מי הוא...) ולא עשינו כל פעולה אחרת.

לקראת סוף שנת הלימודים, יום שישי, ב' בתמוז, דני יצא למעיין באזור דולב, ושם נרצח. אני זוכר את ההלם כשגיליתי את דבר הרצח במוצאי אותה שבת, את דקת הדומיה של המרצה ד"ר אלכסנדרה אגרנוביץ - שבעצם היתה הראשונה לדבר עם כולנו אחרי הרצח; את הדברים הנרגשים של ד"ר רוני ביתן, שהקדיש כמה דברים, היוצאים מן הלב, לזכרו; אחר כך הדברים עברו מהלם להנצחה וזכרון, והחיים כמעט חזרו למסלולם - יחד עם זכרון ברור, תחושה של אחד מאיתנו שחסר, שהתחיל את המסע איתנו ונלקח פתאום.

ובמשך אותם שנים היה בי אותו זכרון של אותו רעיון של דני, ולא זכרתי מי היה המרצה שדיבר אז ולא מה לעשות עם אותה אמירה. לפני כשנה, בחורף תשפ"ב, החלטתי שהגיע הזמן לפעול. פניתי לאקדמיה ללשון העברית, סיפרתי את תמציתו של הסיפור הזה, והפקדתי בידיהם את האחריות על אותה מילה חדשה. כעת אני רואה שהמשימה הזאת הושלמה.

אני מאמין שדני הי"ד השפיע על אנשים רבים והשאיר אחריו הרבה טוב בעולם; גם אילולי הבחירה בהצעה שלו, הזכרון שלו לא נשכח והוא נצור בלב החברים הרבים שלו; אבל שילוב הרעיון שלו ברשימת המונחים המקצועיים היא מצבת זכרון יפה, המעט שיש לנו כדי להנציח את זכרו".

לקריאה נוספת על המונח הלטה בדף הפייסבוק של האקדמיה ללשון עברית, לחצו כאן

לקריאה על הסיפור באתר האקדמיה ללשון עברית, לחצו כאן

לקריאת הסיפור באתר ישראל היום, לחצו כאן

הצילום לקוח מאתר ישראל היום